אדם [אינו בת"כ רק בנדה דף מ"ד ע"א] לרבות אפי' תינוק בן יומו שמטמא בנגעים. כי יהיה. מן הדיבור ואילך. בעור בשרו. הואיל ונאמר ושער בנגע הפך לבן אין לי אלא מקום שראוי לגידול שער מקום שאין ראוי מניין ת"ל בעור בשרו ריבה. ספחת טפילה לשאת ולבהרת זהו לדברי חכמי' [ולר"מ ספחת זו שני' לבהרת ומראהו עמוק שני' לשאת] ומראה הנגע עמוק לרבות מראה רביעית. הוא פרט לחמישי' והיה. שמצטרפין זע"ז. בעור בשרו. של נראה. מכאן אמרו וכו' וחכמים אומרי' בבינוני. לנגע. מלמד שמצטער ממנו. אחרו' רואין ומצטערין מניין ת"ל לנגע. צרעת. כגריס. והובא אל אהרן. מניין שאף לכהן אחר ת"ל הכהן. מניין לרבות בעלי מומין. ת"ל מבניו. יכול אף חללים ת"ל הכהנים. ומניין לרבות כל ישראל ת"ל או אל אחד. א"כ מה ת"ל מבניו הכהנים שטומאה וטהרה ביד כהן. כיצד חכם שבישראל רואה ואומר לכהן אפי' שוטה אמור טמא והוא אומר טמא אמור טהור והוא אומר טהור. ד"א לפי שהוא אומר על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע מקיש ריבים לנגעים מה נגעים ביום אף דינים ביום ומה ריבים שלא בקרובים אף נגעים שלא בקרובים יכול מה ריבים בג' אף נגעי' בג' ת"ל או אל אחד שכהן א' רואה:וראה הכהן. שיהא עיניו בו בשעה שרואה אותו. בעור הבשר. שיראה כל הבשר עמו כלו כאחד. ושער. מיעט שער שנים:ושער בנגע. להבי' את שבתוכו ושוכב חוצה לו פרט לשחוץ לו ושוכב בתוכו. בנגע הפך לבן. ולא הקודם מכאן אמרו אם בהרת קדמה כו':ושער בנגע הפך לבן. מכאן אמרו ב' שערות עיקרן משחיר וראשן לבן טהור עיקרן מלבין וראשן משחיר טמא:ומראה עמוק. ולא ממשו עמוק. ומראה הנגע עמק. ולא מראה שער לבן עמוק. נגע וכו' וראהו כו' מניין שאין מסגירין וכו' יכול ל"י הרי את מוסגר בזה ובזה ומוחלט בזה ובזה כו' ת"ל נגע וראהו. צרעת וראהו:וראהו. כלו כאחת שאם היה בראש חוטמו ובראש אצבע ושופע הילך והילך טהור מכאן אמרו כ"ד אברים שאין מטמאים משום מחי'. וטמא אתו. פרט לתולש סימני טומאה עד שלא בא אצל כהן:בהרת לבנה. מלמד שבהרת לבנה מניין לשאת ת"ל למטה שאת לבנה מניין לשאר מראות ת"ל ואם בהרת יכול שהיא שלישי למראות כשם שהיא שלישית לכתוב ת"ל לבנה היא היא לבנה ואין למעלה ממנה וכמה לבנוניתה כשלג שנא' מצורעת כשלג. יכול הכל מראות שלג ושאר מראות טהורין ת"ל בהק טהור ממנו ולמעלה טמא. ושערה ולא שער מחיייתה מכאן אמרו בהרת כגריס ובה מחי' כעדשה ושער לבן בתוך המחיה טמא מפני שער לבן. הלכה שער לבן טמאה מפני המחיה. ור"ש מטהר כו':ושערה. ולא שער מקצתה מכאן אמרו בהרת היא ומחייתה כגריס ושער לבן בתוך הבהר' הלכה המחיה טמאה מפני שער לבן הלכה שער לבן טמאה מפני מחי' ור"ש מטהר. ושערה לא הפך לבן. הא יש בה שער שחור אינה ממעטת מכגריס וכ"ש שערות לבנות ואפי' הן הרבה:ביום. ולא בלילה יכול כל מראה היום כשר ת"ל לכל מראה עיני הכהן. מה כהן פרט לשחשך מאור עיניו אף היום מכאן אמרו רואין את הנגעים בשחרית כו'. עמד בעיניו. שאם העיז וכהה. כהה והעיז הרי היא כמו שהיתה. לא פשה. שאם כנס ופשה. פשה וכנס הרי היא כמו שהיתה. והסגירו כו' שנית. שיום ז' עולה לכאן ולכאן בין לפניו בין לאחריו:וראה הכהן כו' שנית. כהן שראה בראשון ואם מת רואה כהן אחר:והנה כהה. יכול למטה מד' מראות ת"ל הנגע. הנגע יכול במראיו ת"ל והנה כהה הא כיצד מן הכהה ולא למטה מד' מראות. ולא פשה כו' מספחת. אעפ"י שלא נשתנו מראיה. וכבס בגדיו. מלטמא משכב ומושב. וטהר. מפריעה ופרימה ותגלחת וצפורים. [הוא במגילה ח' ע"ב וע"ש ברש"י] ד"א וטהר טהור השת' מלטמא בביאה למפרע. ואם כו' יכול יהא מסולק ת"ל ואם תפשה טמא. אין לי אלא כמרא' שלא כמרא' מניין ת"ל ואם כו' יכול הפשיון מטמ' בתחיל' ת"ל אחרי הראתו אל הכהן יכול אם רואה הכהן שפושה והולך יזקק ת"ל לטהרתו אינו חקק אלא משעה שרואה אותו אם לטהרה אם לטומאה:צרעת היא. צרעת מלמד שאין הפשיון מטמא אלא בד' מראות. היא פרט לפשתה לבהק:נגע כו' למדנו לשאת שמטמא במחיה מניין לכל שאר המראות ת"ל נגע צרעת. כי תהיה ששה פעמים. [הוא בת"כ ריש פ' נגעים ומ"ש וי"ו פעמים היינו א' תחילת נגעים ב' כאן ג' גבי שחין ד' גבי מכוה ה' גבי נגעי ראש וי"ו גבי בהק] פרט לקודם הדיבור. ופרט לנכרי עד שלא נתגייר. ופרט לקטן עד שלא נולד. ופרט לקמט ונגלה:ופרט לראש וזקן עד שלא נקרחו ופרט לשחין ומכוה וקדח המורדין. באדם. להביא את הבא כלו לבן שהמחי' מטמאתו:וראה כו' קראו לו לראות נגע א' וצמח בו נגע אחר מניין שזקוק לו ת"ל וראה כו'. והיא הפכה. ולא שהפכתה חברתה זו שער פקודה שעקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרין א"ר עקיבא כו'. והיא הפכה כלה את כלה ולא כלה את מקצתה כיצד בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת כו'. שער לבן מעוט שער שנים מחיה יכול כ"ש ת"ל שער לבן ומחיה מה שער לבן מקום ב' שערות אף מחיה כו'. יכול עד שתהא בה שער לבן ומחי' ת"ל צרע' נושנת היא. היא טמא' וא"צ ד"א לסעדה א"כ למה נאמ' שער לבן ומחי' עד שיהא בה לקבל שער לבן ומחיה יכול שער לבן מצד זה ומחיה מצד זה ת"ל בשאת עד שתהא מבוצרת הא כיצד ב' שערות מכל רוח מרובעות ונמצא ל"ו שערות מקום הבהרת כגריס מרובע. בשר חי ולא הבוהק:צרעת. בנין אב לכל צרעת שהן כגריס. נושנת. מלמד שהיא מטמא למפרע. (ר"ל אף אם קדמה המחיה לבהרת) היא. מלמד שמטמא הפוכה:וטמאו הכהן לא יסגרנו. אין מסגירין את המוחלט. לא יסגרנו כי טמא. אין מחליטין את המוסגר. ואם פרוח תפרח. אין לי אלא הפורח בבת אחת. פורח' וחוזרת מנין ואין לי אלא ממטה למעלה ממעלה למטה מנין ואין לי אלא מטמאה לטהור' מטהורה לטמאה מנין ת"ל ואם פרח תפרח מ"מ. אין לי אלא פריחה מטהרת בשאת בשאר מראות מניין ת"ל הצרעת:וכסתה הצרעת. ולא הבוהק:את כל עור הנגע. עור הראוי לקבל נגע פרט לשחין ומכוה המורדין או אינו אלא עור הראוי לקבל נגע כגרים דוקא ת"ל כלו הפך לבן:מראה עיני הכהן. פר' לבית הסתרי':לכל מראה עיני. פרט לכהן שחשך מראיתו מכאן אמרו כו'. את כל בשרו. להביא בין אצבעות ידים ורגלים. ד"א מניין לפרח בכלו אבל לא כחצי עדשה סמוך לראש או לזקן לשחין או למכוה כו' וחזר ראש וזקן ונקרחו השחין ומכוה ונעשה צרבת יכול יהא טהור ת"ל את כל בשרו עד שתפרח בכלו. אין לי פריחה מטהרת אלא לאחר חליטת מחי' בתחלה. מניין לאחר החלט מחיה בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר החלט שלאחר הפטור וכן בשער לבן ובפשיון בכלן ופריחת הסגר ת"ל וטהר לרבות את כלן:הוא. ולא הפורח מן הטהור:וביום. יש יום שאתה רואה ויש יום שאי אתה רואה מכאן אמרו חתן כו' עיין רש"י ז"ל:וביום הראות בו. בא ללמד על ראשי אברים שנתגלו שיהיו טמאים. יכול כ"ש ת"ל בשר חי מה בשר חי האמור להלן בכעדשה אף כאן בכעדשה כו' דר"מ כו'. בו מניין אתה אומר פרח בכלו אבל לא בראש וזקן כו' חזר הראש והזקן ונקרחו כו' יכול יהא טמא ת"ל בו בהפך אם חוזר טמא הא אם חוזר בראש וזקן וכו' אין טמא. בשר חי החוזר טמא ולא הבוהק החוזר טמא ולא השער לבן:וטמאו. בא ללמד על ראשי אברים שנתגלו שטמאים אין לי אלא אחר פריחת החלט בתחלת מחיה מניין אחר החלט מחי' בסוף שבוע ראשון פו' ת"ל וראה הכהן הבשר החי וטמאו לרבות את כלן. הבשר החי טמא הוא צרעת הוא. הוא להוציא את הבא כלו לבן שחזרו בו ראשי אברים שהוא טהור. אין לי אלא מתוך הפטור מתוך החלט מתוך הסגר מניין ת"ל טמא הוא צרעת הוא להוציא את כולן שטהור:או כי ישוב כו'. בא ללמד על ראשי אברים שנתגלו יחזרו ונתכסו שטהורים ומניין שאפי' מאה פעמים נתגלו ונתכסו טהור ת"ל או. ונהפך ללבן. אפי' למראה בוהק. אין לי ראשי אברים שנתגלו וחזרו ונתכסו שטהורין אלא לאחר פריחת החלט מחיה בתחלה. מניין אחר כו' ת"ל:וטהר הכהן את הנגע טהור הוא. טהור לרבות את כלן. הוא. להוציא את שבא כלו לבן בתחלה שהוא טמא:ובשר כו' שחין. יכול מורד ת"ל ונרפא יכול צלקת ת"ל שחין הא כיצד עד שתקרום כקליפת השום וכה"א למטה צרבת השחין אין לי אלא עלה מאליו מניין לקה בעץ כו' ושלפני הדיבור בנכרי עד שלא נתגייר בקטן עד שלא נולד ת"ל שחין שחין ריבה. א"ל אלא שחין שיש לו היכן שיפש' שחין שא"ל היכן שיפש' מניין ת"ל בו. א"ל אל' בזמן שמקצתו בהר' וכלו שחין כלו בהרת וכלו שחין מניין ת"ל בו אפי' בכלו. בעורו אפילו בכלו:והיה במקום. שתקדום השחין לשאת כיצד היה כו' שאת לבנה חלקה בהרת לבנה אדמדמת פתוך מעורב בב' מראות לובן ואודם. מניין ליתן את האמור בשאת בבהרת ואת האמור בבהרת בשאת ת"ל נגע צרעת. מראה שפל. מניין לרבות שוה וגובה ת"ל ושפלה איננה כו':בשחין פרחה. אבל לא בעור הבשר אין לי שאינו פושה לעור הבשר למכוה מניין ת"ל ואם תחתיה כו':ואם יראנה. כלו כאחת. והנה אין בה. ולא בחוט היוצא ממנה יכול אפי' יש בה רוחב ב' שערות ת"ל והנה אין בבהרת כו'. תפשה. יכול הואיל ונאמר ביום השביעי ואם פשה כו' אין לי אלא פשיון שמטמא בשביעי שמיני כו' מניין ת"ל פשה תפש' החליטו בשער לבן כו'. וטמא הכהן אתו. את הודאי הוא מטמא ולא הספק כיצד ב' שבאו אצל כהן כו':ואם תחתי' כו' צרבת. שיהא מקומ' צרוב וניכר:וטהרו הכהן. וודאי ולא ספק:או בשר. חלק הכתוב. שאין שחין ומכוה מצטרפין זע"ז לא שאינו ידוע אם שחין או מכוה הוא אלא כחצי גריס שחין וכחצי גריס מכוה:מכות. יכול מורדת וכו' ת"ל מכות אש וכה"א צרבת המכוה כו' אין לי אלא נכוה באור נכוה בגחלת כו' שלפני הדיבור כו' ת"ל מכוה מכוה ריב'. לבנה אדמדמ' כו'. מניין לרבות שאר מראות ת"ל או לבנה:אם פשה תפשה. לרבו' אף לאחר הפטור. החליטו בשער כו'. צרע' ג' פעמי' בפרש' זו צרעת כגרים. צרע'. ליתן את האמור בשאת בבהרת ואת האמור בבהרת בשאת. צרעת. ליתן האמור בשחין במכוה והאמור במכוה בשחין. היא ג"פ. היא אין מטמא במחיה בתחלה בסוף שבוע לאחר הפטור. היא פרט לשפשתה לבוהק היא אין לה מראה חמישית:ואיש. להביא נתק בתוך נתק דר"ע. א"ל אלא איש ואש'. טומטו' ואנדרוגינו' מניין ת"ל או:בראש או בזקן. מלמד שאין מצטרפין זה עם זה:מניין שאין פושין מזה לזה ת"ל צרעת הראש או הזקן. בראש או בזקן. אפי' בא' מהן:מראהו עמק. מנין השוה והגבוה ת"ל אין מראהו עמק א"כ מה ת"ל מראהו עמק מה מראהו עמוק בידי שמים כו' פרט לשנתקו אדם:ובו. להביא את שבתוכו:שער צהוב. לא אדום ושחור ירוק ולבן והוא כתבנית זהב:דק. לקוי קצר פו' יכול יהא מוסף על ד' מראות שבעור הבשר ת"ל וטמא אתו כו'. יכול יטמא מקום בהרת ת"ל נתק הוא. יכול תהא בהרת מטמא בראש ובזקן ת"ל צרעת הראש או הזקן הוא אין לראש וזקן אלא נתק בלבד. נגע הנתק. אר"ש וכו':נגע הנתק. מה נגע בכגריס כו' וכשה"א למטה נגע הנתק מה נתק שאין הפשיון לתוכו אף נגע כו'. ושער שחור. מניין אף לבן ואדום וירוק ת"ל ושער א"כ מה ת"ל שחור שחור מציל ולא צהוב ואיזה צהוב שאין מציל אחת צהובה כו':אין בו. עד שיהא מבוצר מכאן אמרו ב' נתקים זה בצד זה כו':ושער שחר אין בו. הא יש בו טהור. או אינו אלא טמא כשה"א ואם בעיניו וכו'. ביום השביעי. ולא בלילה:ולא היה בו. רי"א שמטמא אפי' אינו הפוך כו'. ומראה כו'. ולא ממשו, והתגלח. אין צריך כהן ולא תער ואפי' נזיר. יכול אפי' ספק דוחה את הנזיר ת"ל ואת הנתק כו'. לא יגלח. וכי מה יש בו. אלא סמוך לנתק מניח ב' שערות כו'. מניין לתולש סימני טומאה עובר בל"ת ת"ל ואת הנתק כו'. וכבס בגדיו כו'. יכול מסולק ת"ל אחרי טהרתו. אין לי אלא אחר הפטור מניין אף בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני ת"ל ואם כו'. החליטו בשער לבן והלך לו כו':לא יבקר כו'. מלמד שהשער הצהוב החוזר לאחר הפטור שמטמא ושער צהוב ופשיון מטמא זה בלא זה ושאין מסגירין את המוסג' כו'. בעיניו אין לי אלא בעיניו בעיני בנו בעיני תלמידו מניין ת"ל ואם בעיניו עמד וכו'. ושער שחר. מניין אף ירוק ואדום ולבן ת"ל ושער. צמח בו. אע"פ שאינו מבוצר אין לי אלא צומח בתחלה צומח בסוף מנין ת"ל שער שער ריבה. נרפא הנתק. להביא נתק בתוך נתק טהור הוא. יכול ילך לו ת"ל וטהרו הכהן יכול אם אמר הכהן על טמא טהור שטהור ת"ל טהור הוא וטהרו הכהן כו':בהק טהור. אין לי אלא משום אום מניין אף משום פסיון ת"ל פרח טהור הוא. יכול יטהר את הבהרת שיצאה ממנו ת"ל בהק הוא יכול יטהר את הבהרת שסמוך לה ת"ל בהק הוא טהור הוא. הוא טהור ואין הבהרת היוצאה והסמוך לה טהור:ואיש. להביא נתק הזקן. ראשו מעכבו ואין הזקן מעכבו. מפאת פניו. מנין לרבות את הצדעין מכאן ומכאן ת"ל ואם מפא' כו':קרחת וגבח' מה קרחת שאין ראוי לגדל שער אף גבחת כו' פרט ע"י חולי שאינו טמא. מניין אכל נשם וסך נשם ת"ל קרחת קרחת ריבה. איזה קרחת מקדקד שופע לאחוריו ואיזה גבחת מקדקד שופע לפניו. בקרחתו או בגבחתו. מלמד שאינן מצטרפין זה עם זה. ומניין שאין פושין מזה לזה ת"ל בקרחתו או בגבחתו. נגע לבן אדמדם מלמד שמטמא בפתוף. צרעת. מלמד שמטמא במחיה. פרחת. מלמד שמטמא בפשיון. היא. שאין מטמא בשער לבן. לבנה אדמדמת. מלמד לשאת שמטמא בפתוך. מנין לרבות שאר מראות ת"ל נגע לבן אדמדם. כמראה צרעת עור בשר. בב' שבועות ועור הבשר כזו מה זו מטמא בפתוך כו' ר' אומר מה עור בשר מטמא חלקה כו'. צרעת. כגריס:איש אין לי אלא איש. אשה וקטן מנין ת"ל צרוע אם כן מה ת"ל איש לענין שלמטה איש פורם ופורע ולא אשה כו'. טמא יטמאנו הכהן. מלמד שטומאתו בכהן אין לי אלא זה מניין לרבות שאר מנוגעים ת"ל טמא יטמאנו הכהן. הוא. להוציא שאר הטמאים. יטמאנו הכהן. להוציא אחרי' שטומאתן מגופן שאין תלוי בכהן:והצרוע. אפי' כהן גדול. פרוע. לגדל שער דר"א רע"א נאמר הויה בראש ונאמר הויה בבגדים מה הויה בבגדים דבר שחוץ מגופו אף הויה בראש דבר שחוץ מגופו:ועל שפם יעטה כו' כאבל. וטמא כו'. אומר פרוש. אין לי אלא זה בלבד מניין לרבות שאר המנוגעים וכל הטמאים טמא מת ובועל נדה וכל המטמאין את האדם ת"ל וטמא טמא וכו':כל ימי אשר הנגע בו יטמא. לא ימים שהיתה בו בהרת ונקצצה. יכול אפי' קצצה מתכוין ת"ל כל ימי. מאימתי טהרתו ר"א כו' וחכ"א עד שתפרח בכלו. בדד ישב. מניין לרבות שאר מנוגעים ת"ל בדד ישב. בדד ישב. שלא ישבו טמאים אחרים עמו. מחוץ למחנה. חוץ לג' מחנות. מושבו. מושבו טמא מכאן אמרו הטמא עומד כו' ר"י הגלילי או' מחוץ למחנה מושבו והבגד לומר על הבגדים שטעונין שלוח חוץ לג' מחנות:והבגד. אין לי אלא בגד שלם. שלש על שלש מניין ת"ל והבגד יכול אפי' צמר גמלים צמר ארנבים וכו' ת"ל צמר ופשתי' אין לי אלא שלש על שלש (ר"ל א"ל שנתמעט שא' בגדי' מלטמא בנגעים אלא שלש על שלש. שלשה על שלשה וכו' בגד שלם מניין שלא יתטמא בנגעים בשאר מינים וכ"ה בשבת כ"ו ע"ב) שלשה על שלשה מניין בגד שלם מניין ת"ל בבגד צמר ופשתים. ד"א והבגד לרבות את הכלאים. אין לי אלא צמר ופשתי' הבא בכלו או כלאים הבא בכלו. במקצתו מניין ת"ל והבגד. אריג כל שהוא מניין ת"ל והבגד. אין לי אלא שיש לו להיכן שיפשה אין לו להיכן שיפשה מניין ת"ל והבגד. יכול אפי' צבועין ת"ל בגד צמר או פשתי' מה פשתים כברייתו אף צמר כברייתו. אין לי אלא צבוע בידי אדם צבוע בידי שמים מניין ת"ל לפשתים או לצמר מה פשתים לבנה אף צמר לבנה:או בשתי או בערב. יכול אפי' של נפה וכברה ת"ל לפשתים ולצמר. ומניין להוציא אף של שער ת"ל בצמר או בפשתים. יכול יטמא מיד ת"ל בגד מה בגד משתגמר מלאכתו אף כולן משתגמר מלאכתן ואיזה גמר מלאכתן וכו'. יכול מטמאין בכ"ש ת"ל והבגד מה בגד שיש בו שלש על שלש אף כו'. או בעור. יכול אף עור שבים ת"ל בבגד מה בגד מן הגדל בארץ אף עור מן הגדל בארץ יכול שאני מוציא אף שחיבר מן הגדל בארץ ת"ל בעור. או בעור לרבות עור בהמה טמאה [אינו בת"כ רק בשבת כ"ח ע"א. ושלקה ביד כהן קצץ מכולן ועשה אחת מהן. ד"א בעור ריבה כל עור אפי' של שרצים. יכול מטמא אפי' צבועי' ת"ל בגד מה בגד לבן אף עורות לבנים ר' יהודה אומר או בעור לרבות צבועים רש"א כתוב א' אומר בבגד וכתוב א' אומר בעור הא כיצד צבועים בידי שמים מטמא בידי אדם אין מטמא. יכול אפי' עור מצה וחיפה ת"ל מלאכת עור:והיה הנגע כו'. יכול כל מראה ירוק ת"ל ירקרק ירוק שבירוקים אדמדם אדום שבאדומים. ירקרק או אדמדם. מלמד שאינו מטמא בפתוך יכול לא יצטרפו זע"ז ת"ל והיה. בבגד ולא הנימין אין לי אלא בגד שיש בו לעשיר כו' לא לעני ולא לעשיר מניין ת"ל נגע צרעת והראה את הכהן לרבות את כולן:צרעת. כגריס:כלי עור. להוציא עור רצועות וסנדלין או יכול שאני מוציא עורת אהלים שהן כלים ת"ל לכל אשר יעשה העור למלאכה לרבות עורות אהלים:והסגיר את הנגע שבעת ימים. בתחלה. ביום השביעי. ולא בלילה. כי פשה. זה פשיון הסמוך בכל שהוא. ומניין לרבות את הרחוק ת"ל בבגד יכול כל שהוא ת"ל נגע מה נגע האמור להלן בכגריס אף כאן בכגריס נמצא פשיון הסמוך כ"ש והרחוק בכגרים והחוזר בכגריס. צרעת ממארת עיין רש"י ז"ל. אין לי אלא מוחלט מוסגר מניין ת"ל צרעת כו' אי מה מוחלט ועשאו מוכין טמא ואסור בהנייתו אף מוסגר כן ת"ל צרעת ממארת טמא הוא:ושרף כו' בצמר או בפשתי' עיין רש"י ז"ל. אין לי אלא להוציא אומריות של זהב של שיראין שאין מינן מטמאין בנגעים של ארגמן ושל זהורית מניין ת"ל אשר בו הנגע הראוי לקבל נגע וכו':והנה לא פשה כו'. זהו העומד:וצוה הכהן וכבסו. הצווי בכהן והכיבוס בכל אדם:את אשר בו הנגע. עיין רש"י ז"ל:שנית. מלמד שיום השביעי עולה מן המניין בין מלפניו בין מלאחריו:והנגע לא פשה. עיין רש"י ז"ל וחכ"א טמא אינו אלא משום עומד הא מה אני מקיים והנה לא הפך הנגע את עינו והנגע לא פשה טמא בכל מין שהוא מטמא לו:פחתת שיהא כל מראיה שוקעין או אינו פחתת אלא כמראה שני (והא דכתיב לא הפך את עינו היינו שלא יצא ממראה הנגע אבל נשתנה וא"כ מניין שיהא מראיה שוקעין) כשהוא אומר היא הרי היא כמות שהיתה הא מה אני מקיים פחתת שיהיו מראיה שוקעין. בקרחתו אנו השחקים:בגבחתו אלו החדשים. מכאן אמרו סגוס שנראה בו הנגע כו':והנה כהה. למראה שני. או כהה למראה שלישי ת"ל והנגע הא כיצד למראה ב' ולא למראה ג':וקרע. יכול קרע קטן ויקיים בו מצות קריעה ת"ל אתו. יכול יניחנו במקומו ת"ל מן הבגד ינתקנו מן הבגד. יכול ישליך את הקרעים לאשפה ת"ל באש תשרפנו:את אשר בו הנגע. לימד על כל הקרעים שטעוני' שריפה נאמר כאן נגע ונאמר בסוף שבוע ראשון נגע מה כאן כהה למראה שני ולא למראה שלישי אף כהה בסוף שבוע ראשון שמכבסו למראה שני ולא למראה שלישי:ואם תראה עוד. אין עוד אלא מקומו מכאן שטולה עליו מטלית אין לי אלא מקומו מנין לרבות כל הבגד ת"ל בבגד יכול אפי' כ"ש ת"ל עוד מה ראשונה כגריס אף כו' אין לי אלא כמראה. שלא כמראה מניין ת"ל פרחת. או אינו אלא עד שתחזור ותפשה ת"ל היא הרי היא כמו שהיתה:אשר תכבס. יכול יקיים בו מצות כיבוס ת"ל וסר. יכול מצד זה לצד זה ת"ל מהם עד שיעקר מכולם:וכבס שנית. זה לטהרו והראשונ' להסגר:זאת תורת כו' ונאמר זאת התורה לכל נגע כו'. מקיש כלם לבית מה בית מטמא בביאה אף כו' אי מה בית טעון צפרים אף כו' ת"ל זאת:לטהרו או לטמאו. כשם שמצוה בארץ כך מצוה בח"ל כשם שמצוה לטהרו כך מצו' לטמאו כהן שמטהרו מטמאו ואם מת כהן אחר רואהו:תורת לרבות בית עולמי'. זאת. פרט לבמה. תהיה. בזמן הזה. תורת המצורע. תורה אחת לכל המצורעין שיהיו מביאין קרבן זה כו'. ביום טהרתו. מלמד שטומאתו וטהרתו ביום מניין הזאתו ותגלחתו ושחיטת צפרין ביום ת"ל תורת המצרע ביום. יכול אף ליקוח צפרים ושילוח. צפרים וכבוס בגדים ורחיצתו ביום ת"ל זאת ביום כו':
